ה'נתיבות שלום' מסלונים – זצ"ל, התארח ביישוב 'חזון יחזקאל' למשך שבועיים. היה זה עדיין בימי הבראשית, לא היו עדיין התנאים מסודרים שם כמו היום. אחר שקיבל את קהל עדתו תושבי המקום בזה אחר זה, פנה אלי ואמר: "לפי איך שהאנשים דיברו הפעם, נראה שהמגורים בישוב נעשו כבר קלים יותר ב"ה", אמרתי לו: "רבי, לי קשה למדוד אם קשה או קל, אחר שאני גר בחזון יחזקאל. דוגמה לדבר, כשנולד לי ילדי ב"ה, והלכתי לבדי בדרך בשעת ליל מאוחרת בחצות ליל, חשבתי לעצמי: כמה מאושר אני! נולד לי ילד, ואני רואה את כל הבריאה, הכוכבים אומרים שירה איתי ביחד!… יודעני שהיו אחרים שהיו מצירים במקרה כזה על מר גורלם, שהם מותשים וכו' וכו'…". "ומה היית אומר אילו היה זה חצות היום, כשהשמש קופחת?" נשמע הקול, וכה עניתי: 'הייתי הולך והיה לי חם, והייתי מזיע, ואז היה השי"ת שולח לי משב רוח קריר… כל המזגנים והמאווררים בעולם לא ישוו להרגשה הזאת!…'.

קרא רבינו ה'נתיבות שלום': "אם לא הגעתי לחזון יחזקאל רק לשמוע אתכם, דיי. יהודי כזה טוב לו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא. טוב לו בעולם הזה – שרואה בכל דבר רק את הטוב, וטוב לו בעולם הבא – שמי שרואה במה שה' עושה רק טוב, ה' רואה במעשיו שלו רק את הטוב, וההפך בהפך…" והוסיף בנו ר' דוד הי"ו: כשהיה ה'נתיבות שלום' זצ"ל בחזון יחזקאל, ופגש בדרך הילוכו את אבי מורי שליט"א, פנה אליו בחביבות: "פינחס, אתה מוכרח לפרסם את השיטה שלך! אתה צריך לתלות פה שלט – הכניסה למרוצים בלבד!"…